+ הגדל גופן | - הקטן גופן

הצעות לשימוש בספר בתהליך ההתמודדות / איילת הלר

חלק זה מיועד למבוגר המקריא את הסיפור לילד חולה או משוחח עם קבוצת ילדים הקשורים לחולה. כל מבוגר הנוטל את הספר לידיו יוכל לעשות בו שימוש על פי ניסיון חייו, כישוריו והיכרותו עם המקרה הפרטי שלפניו. להלן רעיונות שמקורם הן בידע מקצועי-טיפולי והן בניסיון חיים של התמודדות עם מצבים דומים. הרעיונות נחלקים לשני חלקים:

  1. רעיונות הממוקדים בפיתוח שיח של מבוגר וילד סביב הספר.
  2. עקרונות להתמודדות עם מחלה קשה.

 

1. רעיונות הממוקדים בפיתוח שיח של מבוגר וילד סביב הספר

העיבוד הרגשי: הקראת הספר לילד חולה או לילד שיש חולה שהוא קרוב אליו, מאפשרת הזדמנות לעיבוד של התחושות הנובעות ממחלה. אפשר להציע לילד לקרוא את הסיפור שוב, להקריא לו את הסיפור שוב או רק להתבונן בתמונות. ההתקדמות בעיבוד הרגשי לא תלויה במספר הפעמים שמקריאים את הסיפור ולא במספר השאלות ששואל הילד. זהו תהליך נפשי מתמשך שכל אדם עובר בקצב אישי.

התמודדות עם חרדה: התכנים בספר עלולים לעורר חרדה. לכן מומלץ רק להקריא ולא להכביר בפרטים. יש להניח לילד לשאול שאלות שמסקרנות אותו ולהקשיב להן מבלי לנדב פרטים על המחלה אם לא שאלו אתכם . אם המחלה איננה מדבקת חשוב מאוד להסביר זאת לילד.

בשל עוצמת הרגשות שהסיפור על החולה עשוי לעורר, השיטה בה כתובבשל עוצמת הרגשות שהסיפור על החולה עשוי לעורר השיטה שבה כתוב הספר היא שיטת ההרחקה, כלומר הסיפור מתקיים בעולם אחר והילד יכול לעבד את רגשותיו באמצעות הסיפור.

המצב הזה מאפשר לשאול את הילד שאלות המתאימות לכם דרך דמויות בסיפור, למשל:

  • איך לדעתך הרגישו האחים שנשארו בבית כשאבא ואימא של דיגי שחו עם דיגי לשונית ההבראה?
  • מה לדעתך אמר אבא לאצת התקווה?
  • מה אצת התקווה ענתה לו?
  • מה חשב דיגי כשראה את שונית ההבראה?
  • איפה בספר דיגי הכי פחד? איפה הוא היה הכי אמיץ?

תרגול: יש בספר מיומנויות שאפשר לתרגל,כמו למשל מיומנויות הקשורות לשמירה על מעגלי התמיכה של הילד. אפשר לקרוא את הסיפור ולשאול מה מתאים לנו לעשות כדי לעודד את רוחו של החולה, למשל: לשלוח מייל לחבר בבית החולים, לשלוח איחולי החלמה באלבום או ברכת מזל טוב ליום הולדת, לקנות מתנה קטנה.

שפת גוף: בעת הקראת הסיפור היו רגישים לתנועות הגוף של הילד כמו הצטנפות או דמעה בקצה העין. אין צורך תמיד לדבר. חיבוק קרוב, חיוך מנחם וליטוף יכולים לעזור.

שיחה על רגשות: אם הילד רוצה לדבר לאחר הקראת הסיפור בפעם הראשונה,תוכלו לשאול על רגשות שהסיפור מעורר אצלו. נוסף על כך, תוכלו לשתף את הילד בכך שילדים שסיפרו להם את הסיפור הרגישו רגשות כאלה: עצב, שמחה, פחד, תקווה, תסכול, אשמה, זעם, כאב או בלבול. שאלו את הילד האם הוא יכול להבין אותם ולמה הם הרגישו ככה לדעתו. אפשר גם לכתוב מכתב לכל אחת מהדמויות. בקבוצה חינוכית או טיפולית אפשר להזמין את הדמויות לתכנית אירוח ולשוחח אתן על הרגשות שליוו אותן במהלך הסיפור. אפשר לקחת בריסטול לבן ובריסטול שחור: על הבריסטול השחור לכתוב ולצייר רגשות שליליים ועל הלבן את הרגשות המובילים לתקווה.

שיחה על מחשבות: אפשר לשאול על המחשבות שמלוות את שמיעת הסיפור או קריאתו ולשוחח עליהן. אפשר גם לכתוב את המחשבות במחברת כחלק מיומן התמודדות. אם הילד אינו מצליח להעלות רעיונות, אפשר לספר לו על מחשבות של ילדים אחרים בעקבות שמיעת הסיפור, כגון איזה אמיץ דיגי, המון זמן בלי כדורגל, ההורים שלו מפסידים כל כך הרבה זמן עבודה, יהיה להם כסף בסוף המחלה? בספר מועלות מחשבות שליליות רבות שגורמות לדיגי להיות עצוב ולהרגיש רע יותר. באחת הפסקאות מסביר החילזון לדיגי שהוא בעצם דג אהוב ונותן לו לכתוב על הקונכייה שלו את שמו כדג שהוא אוהב. תוכלו לדבר על מחשבות שליליות ומחשבות חיוביות וגם לזהות מחשבות שליליות ולהחליפן במחשבות חיוביות.

מגע והזדהות: כדי להעמיק הזדהות ולתת נחמה במגע מתמשך אפשר לרכוש לילד בובה רכה בצורת דג שתלווה אתכם בזמן קריאת הסיפור.

 

2. מספר עקרונות להתמודדות עם מחלה קשה

שמירה על רצפים. התמודדות מצריכה חוסן נפשי. אחד המרכיבים התורמים לחוסן ומפחיתים חרדה הוא שמירה על רצף הזהות של החולה. שמירה זו באה לידי ביטוי במישורים שונים כמו: זמן, סביבה פיזית וסביבה חברתית. אפשר וחשוב לשמר את הרצף במישורים השונים של המתמודד עם המחלה – שמירת הרצף בזמן על ידי המשך ביצוע פעולות יומיומיות שגרתיות ועל ידי שימור טקסי חגים ומסיבות יום הולדת, גם אם במקום שונה מהרגיל; שמירת הרצף בסביבה הפיזית על ידי קרבה לחפצים מוכרים, גם אם המחלה מחייבת העתקת מקום; שמירת הרצף בסביבה החברתית על ידי מערכת תמיכה, קשר עם חברים ועם מסגרות חינוכיות באמצעות מחברת קשר, מכתבים, מפגשים ושיחות טלפון. בנוסף לכך, חשוב מאוד להחמיא לאדם החולה על מראה ועל ביטויים של אישיותו שאתם מזהים כביטויי כוח ועוצמה שנשארו כשהיו לפני המחלה, למשל: "איזה עיניים יפות יש לך," "איזה חיוך מקסים," "כמה אתה נבון," "אתה עשוי מהחומרים הכי חזקים. ראיתי איך הצלחת היום לבלוע את התרופה המרה. כמו שתמיד אתה מצליח להתמודד עם אתגרים כאלה, כל הכבוד!"

כבוד לדרך ההתמודדות של החולה ושל קרוביו. לנוכח מחלה קשה כל אדם מבוגר או צעיר משתמש בדרכים שונות כדי לקבל כוחות להתמודדות. חלק מהאנשים מתמודדים בעזרת הומור עצמי, הומור המכוון לסכנת החיים שהמחלה טומנת בחובה או כלפי ההליך הרפואי והצוות הרפואי. חלק מהאנשים ממשיכים לבצע פעולות פיזיות כדי להוכיח לעצמם יכולת גופנית גם בעת המחלה או כדי לשמור על שגרה. אנשים רבים שואבים כוחות גם מהסביבה – חברים, משפחה, קהילה, מקום עבודה או המסגרת החינוכית שאליה הם משתייכים. נכון לתת את הכבוד ואת המקום לחולה ולקרוביו להתמודד עם המחלה בדרך שהם בוחרים, גם אם הדרך נראית לסביבה פחות הולמת או פחות ראויה להתמודדות. לדוגמה, יש אנשים שמעדיפים לדעת על ההליכים הרפואיים ואחרים שהידיעה מעמיסה עליהם.

במקרים רבים איש חינוך או מטפל נפגשים עם ילדי הגן או הכיתה של הילד המתמודד עם מחלה שלו או של בני משפחתו. לפני תחילת שיח עם "קבוצת השווים" כדאי לתאם עם בני המשפחה כיצד הם היו מעוניינים להציג את המצב. בהתאם לכך יש לשקול האם לשתף את הילד והוריו בתהליך החינוכי בגן או בכיתה. גם שם יכולים להיות ילדים שהתמודדו עם מחלה קשה. בכל מקרה חשוב מאוד להיות רגישים לסימנים ולתגובות שונות ולכבד אותם.

מערכת תמיכה: אנשים חולים שיש להם מערכת תמיכה מבריאים מהר יותר מאלה שאין להם וגם חווים פחות לחץ בתהליך ההבראה. לצערנו, כשמתגלית מחלה קשה, במיוחד אצל ילדים, אנשים מתרחקים מהחולה וממשפחתו. התנהגות זו מחלישה את המשפחה המתמודדת. משפחות שיש להן גמישות תפקודית יחפשו חלופות ויבנו מערכת תמיכה ללא אותם אנשים שמתרחקים. יש להבין שהמתרחקים עושים זאת מתוך הקושי שלהם. כמו שאומרים: "זה לא אתם, זה הם." בנוסף לכך, פורומים באינטרנט הם מערכת תמיכה לחולים רבים ולבני משפחותיהם.

תקווה. לפעמים המצב האובייקטיבי קשה מאוד והפרשנות שלנו, המבוגרים, את המחלה ואת תוצאותיה קשה מאוד. עם זאת, חשוב לשדר לילד תקווה להחלמה וחשוב גם להסביר כי לכל חולה יש קצב החלמה משלו. התקווה מקנה כוח ומשמעות לתהליך ההתמודדות, ולעתים יש לה גם תרומה בתהליך הריפוי. בספר אצת התקווה שנתנה סבתא הולכת וצומחת תוך כדי ההחלמה של דיגי. יש אנשים הלוקחים אתם ספר תנ"ך, אחרים מביאים קמע וחלק מהאנשים לוקחים חפצים מאנשים שאוהבים אותם ומכינים לעצמם תיבה של אהבה. הורים יכולים לשדר לילדיהם תקווה בחיוך, בליטוף ובקרבה גופנית.

התמודדות במצב שאפסו הסיכויים להחלמה: הספר לא דן במוות, אם כי אפשר לראות את מצבו של החילזון בסוף ולהבין שהוא האחרון שנשאר ומצבו לא טוב. אם יש צורך להתמודד עם מותו של אדם חולה, יש לחשוב על תהליך הפרדה ממנו: האם לאדם מתאימה פרדה חד צדדית או פרידה שיש בה הדדיות? כיצד תתבצע הפרדה? מה היא תכלול? מתי היא תתרחש? מה האדם שנפרד רוצה להשאיר אחריו? היכולת לתת זמן ומקום לפרדה חשובה מאוד ומומלץ שתלווה באיש מקצוע הן של החולה והן של משפחתו.

 

איילת הלר בוגרת אוניברסיטת תל אביב בפסיכולוגיה ובייעוץ חינוכי, מוסמכת מבר אילן בהתפתחות הילד ובוגרת התכנית הישראלית לפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. מלווה כעשר שנים ילדים, מתבגרים והוריהם.